אצבעותיו של לוקה תיפפו על השולחן, עיניו נעוצות בנברשות האלגנטיות שמעל המסעדה, בעוד נטלי ממשיכה לדבר על משהו שהוא מזמן הפסיק להקשיב לו. קולה, שבדרך כלל היה מנגינה חושנית שבידרה אותו, היה עכשיו לא יותר מרעש רקע, כמו צלצול כלי הכסף או המהום השיחות סביבם. מעבר למסעדה המוארת בעמימות, תשומת הלב של לוקה נמשכה למקום אחר... אליה. סופיה. הוא הבחין בה ברגע שנכנסו, צחוקה נישא באוויר כמו שיר שלא שמע שנים. זו ה