סופיה עמדה בפתח המטבח, מבטה נעוץ במתרחש לפניה. לוקה, לבוש בבגדי בית פשוטים, טי-שרט ומכנסי טרנינג, נע ברחבי המטבח בחן מפתיע, רוקד לצלילי מנגינה כלשהי שהתנגנה בראשו תוך שהוא הופך כריך על המחבת. הוא הסתובב, מזמזם לעצמו, מבלי להיות מודע כלל לנוכחותה. היא נשענה על משקוף הדלת, ידיה שלובות וחיוך קל מרחף על שפתיה. זה היה לוקה, לא איש העסקים המחושב שאיתו עבדה צמוד בשבועות הכאוטיים האחרונים, אלא מישהו רגוע,